החלטה בתיק ת"א 24134-01-11

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפניי בקשה לחיוב המשיבים להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, על פי הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

2. המשיבים הגישו תביעה לפיצוי בגין אירוע של ירי מטוסים מיום 14.1.2009 במהלכו על פי הנטען נפגע המנוח עבדאללה נאצר סדודי יליד שנת 2002, פגיעה אשר הובילה לפטירתו. התובענה הוגשה על ידי עיזבון המנוח נגד המבקשת, מדינת ישראל.

3. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יחייב את המשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה על פי הוראות תקנה 519 לתקנות.

4. המבקשת טוענת, כי מכתב התביעה עולה שהמשיבים מתגוררים בשטח המצוי בשליטה ביטחונית ואזרחית של הרשות הפלשתינאית. לטענתה, על פי הלכה פסוקה מקום בו תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ואין בידו להצביע על בעלותו בנכסים בישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע, די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

5. עוד טענה המבקשת, כי האירועים נשוא התובענה התרחשו במהלך פעולה מלחמתית מובהקת במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" ועל כן קנויה למדינה חסינות מלאה מפני תביעות נזיקיות בנסיבות העניין. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי סיכויי התביעה קלושים ביותר וסיכויי הגנתה טובים.

6. באשר לשיעור הערובה טוענת המבקשת, כי המגמה העולה מן הפסיקה הינה העלאת שיעור הערובה אשר נפסק, כך שסכום הערובה ישקף באופן ריאלי את ההוצאות הנחזות של הצד שכנגד.

7. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות. לטענתם, סיכויי התביעה גבוהים ביותר ומטרת הבקשה לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות ולנעול את שערי בית המשפט לפניהם.

8. לטענת המשיבים, עסקינן בסמכות שבשיקול דעת ועל בית משפט המכריע בבקשה להפקיד ערובה ליתן דעתו לכלל האינטרסים ולהפעיל שיקול דעתו באופן שיגשים את תכלית התקנה. המשיבים ציינו, כי בין יתר השיקולים אשר יש לשקול יש לבחון את יכולתו הכלכלית של התובע, סיכויי התביעה ויתר נסיבות המקרה.

9. המשיבים טוענים, כי היעתרות לבקשה תפגע בזכותו לפנות לבית המשפט למיצוי זכויותיו, זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה. בנוסף, הדיון בתובענה נמצא בשלב מוקדם מכדי שניתן יהיה לשקול את סיכויי התביעה בעיקר נוכח העובדה, כי המבקשת עצמה לא פירטה גרסתה כיאות בכתב ההגנה שהוגש מטעמה.

דיון ומסקנות

10. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט.

11. בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט מוסמך לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע כתנאי לניהול התובענה.

12. בעת שבית המשפט דן בבקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, עליו לאזן בין תכלית התקנה אשר נועדה לשם הבטחת תשלום הוצאות הנתבע, במידה והתובענה אשר הוגשה נגדו תדחה וכן צמצום הגשת תביעות סרק לבין שמירה על זכות הגישה לערכאות והבטחת היכולת למימוש זכויות באמצעות מערכת בתי המשפט (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר). בנסיבות אלו, השיקול המנחה את בית המשפט בדונו בבקשה על פי תקנה 519 הינו שיקול הצלחת התובענה. תקנה 519 אינה יוצרת חזקה לפיה על התובע להפקיד ערובה להוצאות משפט. הנטל בבקשה לפי תקנה 519 הינו על כתפי המבקש ועליו להוכיח קיומו של צורך בהפקדה ערובה כאמור. בענייננו, מצאתי, כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל האמור.

13. כאמור, תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. במסגרת התקנה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות האמורה. בפסיקה גובשו הכללים המנחים וסוגי המקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה.
14. מהפסיקה עולה, כי חיוב תובע בערובה ייעשה כאשר סיכויי התובענה קלושים, התובע מתגורר בחו"ל ואין בידו להצביע על נכסים בישראל ובמקרה בו התובע לא פירט במסגרת כתב התביעה את מענו או מסר מען לא נכון.

15. רשימת המקרים בהם מוצדק להטיל ערובה לתשלום הוצאה בהתאם לתקנה 519, אינה רשימה סגורה. כאמור, בין היתר, הפעיל בית המשפט את הסמכות האמורה במקרים בהם התובע מתגורר בחו"ל ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ואשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, במידה ויזכה בהוצאות משפט (רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ). לעניין זה, דינו של תושב הרשות הפלשתינאית כדין תובע המתגורר בחוץ לארץ (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' נעים).

16. אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה, כי סיכויי התביעה להצליח קלושים, תוך שמירה על הכלל, כי אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות באופן שהגישה לבית המשפט תוגבל רק לבעלי אמצעים. על כן נוהג בית המשפט בנושא זה במתינות ובסבירות (א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית- 2003), עמ' 555). כאמור לעיל, בשל מקום מגורי המשיב הרי שיקשה על המבקשת לגבות הוצאתיה וכן אין למשיב מניע להימנע מהגשת תביעת סרק.

17. אין מחלוקת, כי המשיבים מתגוררים מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל. כן, אין מחלוקת, כי המשיבים לא הצביעו על נכסים כלשהם בבעלותם המצויים בתחום השיפוט של המדינה, מהם תוכל המבקשת להיפרע, ככל שיקבעו לטובתה הוצאות בסיום ההליך. בנסיבות אלו, במידה והתובענה תדחה עלול להיווצר מצב שלא יעלה בידי המבקשת לפרוע את הוצאות המשפט שיפסקו לטובתה.